נוכח הסרת מעורבותו של המעסיק בהסדר הפנסיוני של עובדו, על סוכן הביטוח לוודא מהן זכויותיו של העובד כלפי מעסיקו בעת התאמת המוצר | מנגד, על המעסיק להבהיר האם העובד זכאי להגדלת התקציב הפנסיוני בגין רכישת כיסוי לאכ"ע.

ב-20 באוגוסט 2018 נתן בית הדין הארצי לעבודה את פסק דינו בעע 15-10-7243 ליליאן לנדסברג נ' גל-רוב יועצים בע"מ )"פסק דין לנדסברג"(, אשר עיגן את חופש הבחירה של העובד במוצר הפנסיוני בו הוא חפץ לחסוך, ואת האיסור על המעסיק להתערב בבחירתו. וכהשלמה לעיקרון זה, הדגיש פסק דין לנדסברג את היעדר אחריותו של המעסיק לבחירתו של העובד בחיסכון הפנסיוני, כך שבעניין זה יחול העיקרון של "שגר ושכח". לצד הסדרת מערכת היחסים בין המעסיק לעובדו, נדרש פסק דין לנדסברג, גם לכך שיכול שטענותיה של התובעת באותו עניין, בדבר היעדר כיסוי לאבדן כושר עבודה, צריכות להיות מופנות כלפי סוכן הביטוח שערך עבורה את ההסדר הפנסיוני. ראוי לציין, כי השלמה למגמה זו מצויה גם בחוזר 3-9-2018 קבלת מידע ואישור ממעסיקים, הקובע הלכה למעשה כי בהיעדר דרישה על פי דין, לא נדרשת כלל חתימתו של המעסיק על מסמכי הצטרפות לקופת גמל של עובדו. קרי בהיבט הפרקטי צומצמה מעורבותו של המעסיק בהליך ההצטרפות של עובדו להסדר הפנסיוני. לכאורה בניגוד למגמה בפסק דין לנדסברג ובחוזר האמור, שעניינם במניעת מעורבות של המעסיק בבחירתו הפנסיונית של עובדו, צו ההרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016"( צו ההרחבה"(, כמו גם תיקון 16 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים )קופות גמל(, תשס"ה-2005"( חוק הגמל" ו-"תיקון 16 "לפי העניין( שנערך בעקבות צו ההרחבה, מחייבים את המעסיק לתשומת לב להסדרים הפנסיוניים הנערכים עבור עובדיו. דוגמא מובהקת לאתגרים המונחים בפני המעסיק וסוכן הביטוח בעניין מימוש זכויות העובד לפי צו ההרחבה ניתן למצוא בנושא הכיסוי לאבדן כושר עבודה, כפי שנציג להלן. צו ההרחבה קובע, כי כאשר עובד בוחר בקופת גמל שאינה קרן פנסיה )כגון ביטוח מנהלים( הרי ששיעור ההפקדה לתגמולים )%5.6 מיום 2017.1.1" )יכלול את תשלום המעסיק בעבור רכישת כיסוי למקרה של אבדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת %75 מהשכר הקובע של העובד, כאשר בכל מקרה, שיעור הפרשות המעסיק לחלק התגמולים לבדו לא יפחת מ-%5 מהשכר הקובע. עוד מובהר, כי ככל שיהיה צורך בהגדלת העלויות בשל הכיסוי בגין אבדן כושר עבודה… העלויות למעסיק בגין רכישת אבדן כושר עבודה כאמור, יחד עם הפרשות המעסיק לדמי גמולים, לא יעלו בכל מקרה על %5.7 מהשכר הקובע". לא למותר לציין, כי האפשרות לקבוע שיעורי הפקדה שונים למוצרים שונים, לכאורה בניגוד להוראת סעיף 20(א1 ) לחוק הגמל, עוגנה במסגרת תיקון 16 ,עת התווסף סעיף 20(א3 )לחוק הגמל, המשקף, הלכה למעשה, את הוראות צו ההרחבה.

השלכות הוראות הצו על תקציבו של המעסיק

השאלה הראשונה עליה נדרשים מעסיקים להשיב היא האם צו ההרחבה קובע, כשלעצמו, חובה על מעסיק לרכוש לעובד שבחר בקופת גמל שאינה קרן פנסיה כיסוי לאבדן כושר עבודה כאשר התשובה שתינתן משפיעה על חבות המעסיק )והתקציב הפנסיוני שעליו "להעמיד" לרשות העובד(. לפי פרשנות ההסתדרות הכללית, כפי שעלתה בפרסומיה, הרי שעובד שבחר לחסוך בקופת גמל שאינה קרן פנסיה ויבחר לרכוש כיסוי לאבדן כושר עבודה, יהיה מעסיקו מחויב להגדיל )במידת הצורך( את התקציב הפנסיוני על מנת שיבטיח רכישת כיסוי ל-%75 משכרו המבוטח בקופה כאמור. פרשנות אפשרית אחרת, היא שבהיעדר חובה "חיצונית" )כגון מכוח צו הרחבה/הסכם קיבוצי/הסכם אישי לרבות אימוץ האישור הכללי בדבר תשלומי מעבידים לקרן פנסיה וביטוח מנהלים במקום פיצויי פיטורים(, המעסיק אינו נדרש להגדיל את התקציב הפנסיוני, גם אם במסגרת שיעור ההפקדה לתגמולים )%5.6 ) לא ניתן לרכוש כיסוי בשיעור של %75 מהשכר המבוטח. נדגיש ונבהיר בעניין זה, כי לדעתנו, ונוכח פסק דין לנדסברג, בכל מקרה השאלה האם לרכוש כיסוי לאבדן כושר עבודה נתונה לבחירתו של העובד. בהמשך לסוגיה דלעיל, וכנגזרת ממנה, על המעסיק לבחון את שאלת חובתו להבטיח כי שיעור ההפקדות לרכיב התגמולים בלבד )ללא כיסוי לאבדן כושר עבודה( לא יפחת מ-%5 , ויכולתו לעשות כן, כפי שנפרט להלן.

אחריות הסוכן

נוכח הסרת מעורבותו של המעסיק בהסדר הפנסיוני של עובדו, סוכן הביטוח הוא זה שנדרש להתאים את החיסכון הפנסיוני ללקוח, ובהתאם הוא נדרש לוודא מהן זכויותיו של הלקוח כלפי מעסיקו, כל זאת כחלק משיקוליו בעת התאמת המוצר. דרישה זו מקבלת משנה תוקף, עת בחירת המוצר עשויה להשפיע על חובותיו של המעסיק. לעניין המוצרים לכיסוי בגין אבדן כושר עבודה, חברות הביטוח משווקות שני מוצרים רלבנטיים: המוצר הראשון הוא כיסוי לאבדן כושר עבודה הנרכש מתוך תגמולי העובד ותגמולי המעסיק המופקדים בפוליסת ביטוח מנהלים. יצוין, כי בהתאם לתקנות מס הכנסה )כללים לאישור ולניהול קופות גמל(, תשכ"ד-1964 עלות הכיסויים הביטוחיים נגבית באופן יחסי מתגמולי המעסיק ומתגמולי העובד ובהתאם לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים )קופות גמל()כיסויים ביטוחיים בקופות גמל(, תשע"ג- 2013 ,בפוליסות ביטוח מנהלים כאמור, לא מחויבת מגבלה לפיה שיעור תגמולי המעסיק שאינם מיועדים לכיסוי לאבדן כושר לא עבודה יפחת מ-%5 ,זאת כאמור, לצד השתתפות העובד בעלות הכיסוי כדי חלקו היחסי מסך התגמולים. להשלמת התמונה יצויין, כי החל מחודש מרץ 2019 בפוליסות מנהלים, צפויות להיכנס לתוקף הוראות לפיהן שיעור הכיסוי הביטוחי לאבדן כושר עבודה יקבע מראש ולמשך כל תקופת הביטוח )בהעדר שינוי בהנחות המפורטות בפוליסה(, בכפוף לנוסחה מצטברת בעניין עלות הכיסוי הביטוחי, וזאת על בסיס התקציב המוקצה לרכישת כיסוי זה "בתחילת הדרך" במגבלת עלות כיסויים ביטוחיים של %35 מסך התגמולים. המוצר השני הינו כיסוי לאבדן כושר עבודה הנרכש "מעל" ההפקדות לתגמולים. כיסוי זה דורש התחייבות המעסיק להגדלת שיעור ההפקדות שלו עד ל-%5.7 . יצוין, כי בקשר עם כיסוי זה הוחלה מגבלה על עלות הכיסוי מתוך כלל התגמולים, כאשר הכיסוי נרכש אצל אותה חברה בה מתנהל מוצר החיסכוןמגבלה לפיה עלות הכיסוי הביטוחי לא תעלה על %35 מהפקדות לתגמולים חלה גם לגבי מוצר זה, כאשר פוליסת הביטוח נערכת אצל אותה חברה.

סיכום

מצאנו, כי בחירת המוצר באמצעותו יירכש כיסוי לאבדן כושר עבודה עבור הלקוח הינה בעלת משמעות אחריות המעסיק והסוכן להסדרי ביטוח אבדן כושר עבודה המשך מעמוד קודם בכל הנוגע לזכויות העובד ולחיוב מעסיקו, וזאת נוכח העובדה שבעת רכישת כיסוי לאבדן כושר עבודה מתוך תגמולים, עשוי שיעור תגמולי ההמעסיק שאינם משמשים לרכישת כיסוי לאבדן כושר עבודה לרדת מ-%5 . לא זו אף זו, בפוליסה כאמור המעסיק אף אינו נדרש לדווח את עלות הכיסוי במסגרת הממשק האחיד, ובהתאם אינו מקבל היזון חוזר, כך שספק אם באפשרותו לדעת מהי עלות הכיסוי. לעומת זאת, בעת רכישת כיסוי מעל התגמולים המעסיק צפוי להיות מחויב בהגדלת התקציב הפנסיוני מעבר ל-%5.6,ללא קשר לפרשנותו להוראות צו ההרחבה, וזאת מעצם ההפקדה למוצר שאלה תנאיו. כלומר, העובדה שהמעסיקים שוחררו מאחריות לבחירותיהם של עובדיהם במוצר פנסיוני, אין בה כדי לפטור אותם מלהבהיר באופן מפורש מהו היקף זכויותיו של העובד להפקדות פנסיוניות )בשים לב לפרשנותם את הוראות צו ההרחבה(, קרי האם העובד זכאי להגדלת התקציב הפנסיוני בגין רכישת כיסוי לאבדן כושר עבודה. ברי, כי להבהרה זו מתווסף גם ההיבט היישומי שעניינו בצעדים שהמעסיק יכול ורשאי לנקוט על מנת לוודא מהם שיעורי ההפקדה והכיסויים הביטוחיים שנרכשים על ידי העובד. הסוכן מצדו נדרש להבין את ההסדר החל על העובד, ולהתאים לו את המוצר בהתייחס לזכויותיו מכוח הסכם העסקתו. יודגש בעניין זה, כי נוכח ההוראות לפיהן טפסי ההצטרפות כלל אינם נחתמים על ידי המעסיק, לבחירתם של הסוכן והעובד )שבדרך כלל אינו מודע למשמעות הדברים( ליתן הנחיות גבייה, עלולה להטיל על המעסיק חיובים בלתי צפויים. מצאנו, איפוא, כי חרף פסק דין לנדסברג, למעסיק נותרו מקום ואחריות בעניין ההסדרים הפנסיוניים של עובדיו, וזאת לצד הרחבת מחויבותו של הסוכן בעניין הבנת משמעות זכויותיו של העובד מול מעסיקו. * האמור אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי פרטני. הכותבים הם: עוה"ד טליה יונתן – דגן ואיל בריק ממשרד יונתן, בריק ושות', עורכי – דין.